ת"א 2602/01

תקציר

התובעת, קווי אשראי, תבעה מספר נתבעים, בהם משרד רואי החשבון זיו ועובדיו, משרד רו"ח אלמגור ועובדיו, וכמה דירקטורים לשעבר בקווי אשראי, בגין רשלנות ביחס לעסקה בה הוקצו מניות לדירקטורים. קווי אשראי טענו כי המניות הוקצו על בסיס הערכה שגויה ומוגזמת של שוויין, שגרמה נזק לחברה. לטענת החברה, המניות הוקצו בתמורה להתחייבות הדירקטורים לספק לה שירותי ניהול לתקופה של שבע שנים. החברה טענה כי הדירקטורים הפרו את ההסכם ולכן עליהם להשיב את התמורה שקיבלו, ששולמה מראש. בית המשפט קבע כי הקצאת מניות במחיר לא ריאלי עלולה לגרום נזק לחברה. נקודת המוצא היא שניתן היה למכור את המניות לקונה חלופי במחירן הריאלי בעת ההקצאה, והנתבעים לא הוכיחו אחרת. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח כי הערכת רואי החשבון הייתה רשלנית. בית המשפט בחן את הטענות השונות שהעלה התובע בדבר הכשלים בשומה ומצא כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי השומה הייתה בלתי סבירה. בית המשפט דחה גם את טענות התובע כנגד הנתבעים האחרים. התביעה נגד משרדי רואי החשבון ועובדיהם התבססה על הטענה כי תמכו בעסקה ולא בחנו את השומה כראוי. בית המשפט קבע כי מאחר שהשומה לא הייתה רשלנית, לא ניתן להטיל אחריות על נתבעים אלה. התביעה נגד הדירקטורים שקיבלו את המניות התבססה על הפרת חוזה. בית המשפט קבע כי הדירקטורים לא הפרו את ההסכם, שכן צמצמו את שירותי הניהול שלהם בהתאם לצמצום פעילות החברה. בכל מקרה, הדירקטורים נדרשו להחזיר חלק יחסי מהתמורה שקיבלו מראש, שכן הם לא סיפקו שירותי ניהול לאורך כל התקופה שנקבעה בהסכם. בית המשפט חישב את הסכום שיוחזר על ידי כל דירקטור.