עת"א 6662-04-23

תקציר

פסק הדין דן בהסדר השחרור המינהלי לפי פקודת בתי הסוהר, המאפשר שחרור מוקדם של אסירים כאשר התפוסה בבית הסוהר עולה על התקן. הפקודה קובעת כי יתרת העונש צריכה להיות הבסיס לקביעת הזכאות לשחרור מינהלי. במקרה זה, נגזרו על העותר שני עונשי מאסר – האחד ל-10 חודשים ו-17 ימים, והשני בגין הפרת תנאי שחרורו, למשך 107 ימים. על פי הפקודה, יש לחשב את תקופת השחרור המינהלי על בסיס סך כל יתרת המאסר, העומד במקרה זה על 10 חודשים ו-17 ימים. בית המשפט מתייחס גם לחוקים נוספים הקשורים לכך – חוק שחרור מותנה ממאסר, ומבהיר כי השחרור המנהלי נבדל מהשחרור על תנאי, ואין לפרשו בדומה לאחרון. פסק הדין מדגיש את תכליתו של השחרור המנהלי, המתמקד בניהול תפוסת הכלא, ובכך כולל בחישוביו מאסר על תנאי מבוטל. השופט מפנה לפסקי דין קודמים לתמיכה בפרשנות זו ומגיע למסקנה כי חישוב תקופת השחרור המנהלי על ידי המשיב נכון, ויש לדחות את בקשת השחרור.