צבאי 2067/11

תקציר

כתב אישום הוגש נגד הנאשם בגין ניסיון להריגה בכוונה. האירוע התרחש ב-2 בספטמבר 2010, כאשר הנאשם וארבעת חבריו תכננו ליידות אבנים לעבר כלי רכב יהודיים בכביש מהיר. הם ביצעו את התוכנית ופגעו בכמה כלי רכב, בהם מכונית רנו לבנה שבה נהג א' כשלצידו ישבה בתו ח.ט. בת ה-12. אבן חדרה לשמשה הקדמית ופגעה בראשה של ח.ט. וגרמה לה להתאשפז למשך מספר ימים בשל שבר בגולגולת. ההגנה טענה כי האירוע התרחש במועד אחר, והנאשם לא נכח במקום אחר. התביעה הציגה מספר עדים, ביניהם השותפים, אשר לעדויותיהם קווי דמיון רבים וחיזקו את טענת התביעה בדבר המועד ומעורבותו של הנאשם. גם הראיות הפיזיות, כמו גודל הסלע, תמכו בגרסת התביעה. עם זאת, בית המשפט התקשה לקבוע את מועד האירוע המדויק ואת מעצרם של השותפים, דבר שהעלה ספקות לגבי גרסת התביעה. בנוסף, לא ניתן היה להתעלם מטענת האליבי של הנתבע, אף שלא הוכחה. עוד הדגיש בית המשפט כי חזקת הכוונה, שהיא כוונתו של אדם לגרום לתוצאות הטבעיות של מעשיו, אינה יכולה להיות מיושמת באופן אוטומטי במקרה זה, מה גם שאירועי יידוי אבנים שונים מאוד בחומרתם. בסופו של דבר, זיכה בית המשפט את הנאשם מניסיון להריגה בכוונה תחילה בשל ספק סביר בדבר כוונתו להרוג. במקום זאת, הורשע הנאשם בעבירה הפחותה של זריקת חפצים לעבר רכב נוסע, כהגדרתה בסעיף 212(3) לצו בדבר הוראות ביטחון. בית המשפט הדגיש כי לנאשם ניתנה הזדמנות הוגנת להתגונן מפני אישום זה וכי יסודות העבירה נכללו בכתב האישום המקורי. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 16.1.2014.