ע"פ 35952-01-22

תקציר

פסק הדין דן בדוקטרינת הפסילה השיפוטית, המאפשרת לבית המשפט לפסול ראיות שהושגו שלא כדין. תכליתה של דוקטרינה זו היא להגן על זכותו של הנאשם להליך הוגן, תוך איזון בין הצורך לקיימה של זכות זו לבין אינטרסים חשובים אחרים כגון גילוי האמת ושלום הציבור. על בית המשפט לשקול את חומרת אי החוקיות, את מידת הפגיעה בראיה ואת הפגיעה באינטרס הציבורי אם הראיות נפסלו. במקרה דנן טען המערער לפסילת שלוש ראיות שהושגו שלא כדין: נייר כסף כלשהו, בקבוק בושם ועדותו של קצין ביטחון. השופט הסכים כי אין להתחשב בנייר הכסף ובבקבוק הבושם, שכן הם הושגו בחיפוש בלתי חוקי. גם עדותו של הקב"ט, לפיה ראה שהבקבוק אינו ארוז, לא קבילה שכן היא נגזרת של החיפוש הבלתי חוקי. עם זאת, למרות פסילת ראיות אלה, הדגישה השופטת כי קיימות ראיות משכנעות נוספות התומכות בהרשעת המערער. בהמשך התייחס השופט לקבילותם של חלק מהסרטונים ולטענה כי מחדלי חקירה שללו מהמערער משפט הוגן. השופט ציין כי אין להחריג את הסרטונים, שתיעדו חלק מהאירוע, אלא לבחון אותם בקפידה על פי משקלם. טענת המערער כי היעדר צילומי וידאו מלאים או תמונה של בקבוק הבושם פוגעת בזכותו למשפט הוגן נדחתה, שכן המערער לא חלק על תוכנם של הסרטונים ולא טען לפגיעה ספציפית כלשהי בהגנתו. לאחר סיכום העובדות, הגיע השופט למסקנה כי המערער אכן התכוון לשלול מהחנות לצמיתות את בקבוק הבושם. היסוד הנפשי של עבירת הגניבה, הדורש כוונה לשלול את בעל הפריט לצמיתות, הסתפק. השופט הדגיש כי טענת המערער בדבר טעות בתום לב אינה משכנעת. כן ביקש המערער לבטל את הרשעתו, אשר נדחתה מאחר שהמערער דחה הסדר מותנה שהוצע לסגירת התיק. יתר על כן, המערער לא הודה בעבירה כלשהי ובחר להתדיין בתיק במלואו. לפיכך הציע השופט לדחות את הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין, שהוסכם פה אחד על ידי השופטים.