ה"פ 39840-09-12

תקציר

פסק דין זה עוסק בשאלת שכר הטרחה שחבו ארבעה עובדים לשעבר של חברת רדיונסי ישראל בע"מ לרו"ח דן רבין בגין שירותיו כרואה חשבון בנוגע לאופציות לעובדיהם. האופציות היו אמורות לפקוע, והמבקשים ביקשו מרבין לסייע להם להמיר את האופציות למניות ולדחות את מועד תשלום המס ממועד ההמרה למועד מימוש המניות. רבין סייע להם להגיע להסדר מס עם רשות המסים, לפיו ישמש כנאמן על המניות ותמורתן עד לתשלום המס. אין חולק כי המבקשים שילמו לרבין 800 דולר כל אחד עבור הסדר המס. בעקבות מיזוג החברה בה עבדו המבקשים, מומשו המניות ונודע ערכן. בשלב זה הצדדים חלוקים בשאלה על שכר הטרחה שהוסכם על הנאמנות ועל הטיפול בדחיית תשלומי המס בעקבות המיזוג. לטענת המבקשים, זמן קצר לאחר עריכת הסדר המס הראשון, הם הסכימו כי רבין יקבל 0.1% משווי המניות עם מימושן. רבין, לעומת זאת, טוען כי שכר הטרחה לא סוכם בזמנו משום ששווי המניות לא היה ידוע, וכי לאחר המיזוג, כאשר נודע השווי, הסכימו הצדדים כי הוא יקבל 4% משווי המניות עם מימושן. בית המשפט קבע כי גרסת המבקשים להסכם אינה אמינה, שכן היא לא נתמכה בראיות כלשהן וסתרה פרטים אחרים בעדותם. מנגד, בית המשפט מצא מספר סתירות בעדותו של רבין באשר למועד ולאופן שבו הסכימו הצדדים לכאורה על שכר הטרחה של 4%. עוד קבע בית המשפט כי הראיות, לרבות מיילים שנשלחו בין הצדדים, אינם תומכים בגרסתו של רבין. לפיכך, קבע בית המשפט כי גרסת המבקשים, לפיה הסכימו הצדדים על שכר טרחה של 0.1% מערך המניה, אמינה יותר. לאחר מכן פנה בית המשפט לדון בשאלת הגמול הראוי. רבין לא הביא כל ראיה לעמלות הנהוגות עבור שירותים אלה, והראיה היחידה שהציג לגבי העמלות שגבה עבור שירותים דומים הייתה העמלות שגבה מעובד נוסף של החברה, משה זר, שקיבל גם הוא אופציות לעובדים. בית המשפט מצא כי היקף העבודה הנדרש בעניינו של משה זר גדול מזה הנדרש בעניינם של המבקשים. לפיכך קבע בית המשפט כי התשלום הראוי עבור שירותיו של רבין הוא 1% משווי המניות לאחר תשלום המס. כל מבקש חויב לשלם לרבין סכום השווה ל-1% מהסכום שהתקבל ממימוש מנייו, בניכוי תשלומי המס. בנוסף, חויב רבין לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 15,000 ₪.