ס"ע 17932-11-15

תקציר

התובעת, עובדת במסעדת הנתבעים, הגישה נגדם תביעה בגין שעות נוספות שלא שולמו, גמול בגין עבודה ביום המנוחה השבועית, פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, דמי פדיון חופשות, דמי חגים והחזר הוצאות נסיעה. הנתבעים טענו כי העסקתו של התובע נוהלה על ידי חברות שונות בזמנים שונים, ולכן אין להטיל עליהם אחריות לכל תקופת העסקתו. בית הדין קבע כי הנתבעים 1 ו-3 היו מעסיקיו של התובע לאורך כל תקופת העסקתו, למרות חילופי ההנהלה. עוד נקבע כי הנתבעות לא מסרו לתובע טופס הודעה לעובד, ולפיכך מוטל עליהן נטל ההוכחה לערעור על תנאי העבודה. בית הדין מצא כי התובעת עבדה כ-12 שעות ביום, 6 ימים בשבוע, וקיבלה שכר של 32 ₪ לשעה. מאחר שהנתבעים לא הציגו דוחות נוכחות כלשהם, התקבלו טענות התובע בדבר שעות עבודתו ותשלומיו. נמצא כי התובע לא היה זכאי לפיצויי פיטורים עם התפטרותו, אך הוא היה זכאי לתשלום חלופי עבור הפרשות לפנסיה וזכויות סוציאליות אחרות. בית הדין פסק לתובע 58,756 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות, 19,354 ₪ עבור עבודה ביום המנוחה השבועית ו-13,800 ₪ כתחליף לפיצויי פיטורים. כמו כן נפסקו לתובע תשלומים בגין הפרשות לפנסיה (12,545 ש"ח), פדיון חופשה (9,702 ש"ח), הבראה (4,914 ש"ח), חגים (7,424 ש"ח) והוצאות נסיעה (11,080 ש"ח). בנוסף, פוצה התובע בגין אי מסירת הודעה מוקדמת לעובד (2,000 ₪) ותלושי שכר כדין (5,000 ₪). בית המשפט דחה את טענת התובעת להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל על הנתבעת אחריות אישית, שכן התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות לכך. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 147,275 ₪ בתוך 30 יום, כולל הפרשי ריבית והצמדה. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 8,000 ₪.