רע"ב 9045/17

תקציר

המבקש, שהורשע בניסיון רצח, תקיפה סתם ואיומים, נידון ל-10 שנות מאסר. לאחר דיון בוועדת השחרורים, הורתה הוועדה על אבחון פסיכודיאגנוסטי בשל התנהגותו האלימה הקודמת של המבקש. ההערכה העריכה את מסוכנותו של המבקש לחברה כבינונית וציינה כי הוא משליך את האחריות למעשיו על אחרים. ועדת השחרורים החליטה להעניק שחרור מוקדם, אך על החלטה זו ערער היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט לעניינים מנהליים ביטל אותה, בנימוק של חשש למסוכנותו של המבקש וחוסר חרטה. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט העליון, בטענה כי האבחון הפסיכודיאגנוסטי היה מיותר ובית המשפט היה צריך להעדיף חוות דעת חיוביות אחרות. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה, תוך שהוא מציין את עברו האלים של המבקש ואת ההלכה הקיימת באשר למשקלם של דוחות פסיכולוגיים. בית המשפט קבע כי במקרה זה לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות, ואישר את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. פסק דין זה הדגיש את חשיבות המסוכנות והפנמת האשמה בהחלטות על שחרור, ובקשתו של המבקש למתן רשות ערעור נדחתה.