ע"א 199/88

תקציר

המדינה ערערה על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהפך החלטה פה אחד של ועדת מוניות לדחות בקשה של נהג מונית לרישיון בשל עברו הגרוע בנהיגה. המבקש, שלו 34 הרשעות ושלוש שלילת רישיון בעשור הקודם, פנה לוועדה לפי הוראות פקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנות התעבורה. הוועדה מפעילה שיקול דעת בבואה להחליט אם להעניק רישיון על סמך עברו הפלילי של המבקש. בעוד בית המשפט המחוזי סבר כי עברו של המבקש אינו מכביד יתר על המידה, בית המשפט העליון קבע כי אל לבתי המשפט להתערב בסמכויות שיקול הדעת של רשות אלא אם כן יש ראיות לשיקולים פסולים, מה שלא היה המקרה כאן. בית המשפט העליון הדגיש את ההבחנה בין פעולה מנהלית לבין ענישה פלילית, וכי זכאותו של בעל מונית קשורה לכשירותו כנהג. בית המשפט מצא את החלטת הוועדה מוצדקת, וקבע כי רישיון אינו זכות מוחלטת, תוך שהוא מבטל את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר ומחזיר על כנו את החלטת הוועדה. בנוסף, חויב המשיב לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪. השופט י' מלץ, השופט ד' לוין והשופט ש' ולנשטיין הסכימו עם פסק הדין.