ת"א 25468-09-21

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2020, סבל מנזקי גוף והגיש תביעת נזיקין. הנתבע הודה בחבות, וההתמקדות הייתה בהערכת נזקים. בית המשפט קיבל את חוות הדעת הרפואיות שהעניקו לתובע נכויות זמניות וקבועות באורתופדיה ובפסיכיאטריה. לגבי נכויותיה התפקודיות של התובעת, בית המשפט התחשב בקשייה בחיי היומיום ובעבודה עקב פגיעותיה. למרות שמוגבלותה של התובעת לא הייתה גבוהה במיוחד, היא השפיעה על ניידותה ועל חיי היומיום שלה, במיוחד בשילוב עם בעיותיה הפסיכיאטריות. בית המשפט בחן את השתכרותה של התובעת ואת פוטנציאל השתכרותה העתידית, בהתחשב בגילה הצעיר ובעובדה שהייתה בתחילת דרכה המקצועית. הוחלט כי נכותה התפקודית תביא לניכוי של 70% משכרה הפוטנציאלי. בית המשפט חישב את הפסדי השתכרות העבר, תוך התחשבות בתקופות בהן שהתה התובעת בבית או בהתנדבות, ופסק לה 3,000 ₪. בגין אובדן השתכרות עתידית, בית המשפט השתמש בשכר הממוצע במשק כבסיס, בהתחשב במניעיה ובשאיפותיה של התובעת, ופסק לה 350,000 ₪. תוספת הפנסיה לסך הפסדי ההשתכרות נקבעה על 44,000 ₪, ו-50,000 ₪ נפסקו עבור עזרה לזולת בעבר ובעתיד. בית המשפט שקל גם הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ונזק לא ממוני, ופסק 12,000 ₪ ו-40,300 ₪ בהתאמה. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובעת סך של 499,300 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין, מע"מ ואגרת עדות עבור האם. הסכום היה אמור להיות משולם תוך 30 יום, תוך צבירת ריבית והפרשי הצמדה אם לא ישולם במועד. לשני הצדדים שמרה על זכות הערעור. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.