ע"פ 7124/06

תקציר

המערער הורשע ברכישת נשק ובקבלת נכסים שהושגו בעבירה, בעקבות הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון. האישום העיקרי היה שהמערער פנה לוולדימיר דוידקוביץ', שניהל מחסן נשק עבור משמר הגבול, וביקש שיספקו לו כדורים. ולדימיר מילא בקשה זו וכן מכר למערער 1,400 כדורים, שני רימוני הלם, שני רימוני גז מדמיע ופריטים נוספים, במספר עסקאות. המערער גם תיווך במכירת כדורים בין ולדימיר לבין נאשם אחר. בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירות על סעיפים 144(א) ו-(ב2) לחוק העונשין. הטענה העיקרית בערעורו של המערער הייתה כי אין לסווג את הרימונים שברשותו כ"נשק" לפי סעיף 144 לחוק העונשין, דבר שיביא להרשעה שונה. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי רימוני הגז המדמיע נופלים תחת סעיף 144(ג)(2) ורימוני ההלם לפי סעיף 144(ג)(3), וכי משמעותו הרגילה של המונח "כלי נשק", כמו גם כוונת המחוקק העומדת מאחוריו, עולים בקנה אחד עם פרשנותו של בית משפט קמא. הצבתו של סעיף 144 בחוק העונשין, שלטענת המערער צריך להגביל את הגדרת "כלי נשק", לא שינתה את מסקנתו של בית המשפט, ואף לא מצאה כי פסק הדין פוגע בעקרון החוקיות. עוד טען המערער כי העונש מופרז, בהתחשב בהודאתו המלאה, חרטה, מצבו הרפואי ונסיבות משפחתיות. גם בית המשפט לא קיבל טענה זו, וקבע כי חומרת העבירה מחייבת עונש מאסר, ונסיבות המערער אינן מצדיקות חריגה מהעונש הרגיל. לפיכך נדחה הערעור, כאשר רוב השופטים הסכימו כי פסק דינו וגזר דינו של בית משפט קמא היו נכונים.