עת"מ 44930-06-16

תקציר

העותרים ביקשו לבטל ו/או לצמצם את הפקעת אדמותיהם משנת 1992, בטענה כי מטרת ההפקעה נזנחה וכי המשיבים נהגו באפליה. הקרקע הנדונה, שיועדה לצורכי ציבור, הופקעה מכוח תכנית משנת 1988 אך לא פותחה, והעותרים טענו כי יש להחזירם להם בשל חלוף הזמן והיעדר כל חזקה בה נתפסה על ידי המשיבים. עוד נטען, כי המשיבים נהגו באופן שונה כלפי בעלי קרקעות אחרים, והחזירו להם קרקע שהופקעה תוך שהם מסרבים לעשות כן בעניינם. בית המשפט מצא כי לעותרים לא נגרם כל נזק לרכוש, שכן הם רכשו את הקרקע בידיעה על ההפקעה הקודמת, והתמורה ששילמו שיקפה את מעמדה של הקרקע לאחר ההפקעה. בנוסף, מטרת ההפקעה - יצירת שטח ציבורי ירוק ודרך הולכי רגל - לא נזנחה, וייעוד השטח בתכנית הצביע על השימוש המיועד. בית המשפט דחה גם את טענת האפליה, וקבע כי העותרים לא הביאו ראיות מספיקות להתנהגות מפלה מצד המשיבים וכי המשיבים פעלו באופן סביר ומבוסס על שיקולים תכנוניים רלוונטיים בכל אחד מהמקרים שהוזכרו על ידי העותרים. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי טענת העותרים לאי החזקה ולהיעדר פרסום לפי סעיף 19 לפקודת המקרקעין אינה מבוססת, שכן הפקודה אינה מחייבת לוח זמנים ספציפי לפרסום, ואופיו של השטח המופקע משמעו כי החזקה של המשיבים משתמעת. העתירה לביטול ההפקעה נדחתה, והעותרים חויבו לשאת ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים 1 ו-2, בסך כולל של 15,000 ₪.