עמ"נ 49283-08-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים. מדובר בפרשנותו ויישומו של נוהל ננין, חוק ישראלי המאפשר לנינו הקטין של יהודי לקבל אשרת א/5, המאפשרת לו לחיות בישראל עם הוריו שעלו אליה. על פי "דרך המלך" של הנוהל, הבקשה צריכה להיות מוגשת זמן קצר לאחר עליית ההורים, ולמשפחה צריך להיות מרכז חיים משותף בישראל. האם, נכדתו של יהודי, עלתה לישראל בשנת 2018 וקיבלה אזרחות מכוח חוק השבות. היא הגיעה עם בתה הקטינה אך הגישה בקשה למעמד של בתה רק בשנת 2022. יתר על כן, האם והבת עזבו את ישראל לרוסיה זמן קצר לאחר שהגיעו ולא שמרו על מרכז חיים בישראל. הבת, כיום מעל גיל 18, לומדת בבית ספר בקנדה. פסק הדין קובע כי עניינה של האם אינו דבק ב"דרך המלך" ואינו מצדיק סטייה ממנה. הנסיבות אינן מגשימות את תכלית ההליך לשמר את התא המשפחתי, והאם לא נתקלה במכשולים חיצוניים שיסבירו את העיכוב בהסדרת מעמדה של בתה. השופט מסכים עם החלטת בית הדין לעררים ודוחה את הערעור, ומורה למערערים לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪. פסק הדין מדגיש כי פסק הדין אינו מגביל את תנועתם של עולים חדשים, והאם לא ויתרה על אזרחותה, מה שהופך טענה זו למופרכת. בנוסף, טענת האפליה שהעלו המערערים ביחס להליכים אחרים לא זכתה להתייחסות כפי שהוצגה בשלב מאוחר של ההליך.