סע"ש 62360-02-18

תקציר

התובעת, עובדת בהריון, תבעה את מעסיקה בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק עבודת נשים והזכות לעבוד בישיבה. היא טענה כי פוטרה בשל הריונה וללא שימוע, וכי הנתבע לא סיפק לה מקום מתאים לעבוד בו, כנדרש בחוק. בית הדין מצא כי התובעת לא הוכיחה כי לא הייתה סיבה לפיטוריה התלויה בתפקודה ובהתנהגותה. לפיכך, נטל ההוכחה כי הפיטורים לא היו מפלים לא עבר לנתבעת. עם זאת, בית הדין מצא כי הנתבעת אכן הפרה את חוק עבודת נשים בכך שפיטרה את התובעת במהלך הריונה ללא קבלת רשות, וכן בכך שלא אפשרה לה לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה, ובמקום זאת ניסתה ללחוץ עליה להגיע להסכם לפיו לא תחזור לעבודה אלא תקבל את שכרה. בנוסף, בית הדין מצא כי הנתבעת לא ערכה שימוע לתובע, דבר המהווה אבן יסוד בהליך פיטורים הוגן. מנגד, השופטת לא שוכנעה כי התובעת חוותה התנכלות תעסוקתית או פגיעה בכבודה בעבודה. טענתה הכללית של התובעת והיעדר ראיות מפורטות לא תמכו בטענתה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הפרה את הזכות לעבוד בישיבה במזיד או ביודעין, אך היא אכן לא סיפקה מקומות ישיבה הולמים, ועל כך עליהם לפצות את התובע. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע פיצויים שונים בסך 51,723 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 10,000 ₪.