ב"ל 45297-09-20

תקציר

פסק הדין דן בקביעת המועד האחרון להגשת ערעור במקרה של החלטת ועדה רפואית וחוק הביטוח הלאומי. הערעור הוגש מעבר למועד הרגיל של 60 יום, והמערער ביקש הארכת מועד. השופט קבע כי אין מקום להאריך את המועד, שכן הערעור לוקה בחסר. השופט בחן את הטענות ולא מצא טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה, וציין כי ההערכות והבדיקות הרפואיות מצויות בסמכותה הבלעדית של הוועדה. מאחר שהמערער לא זיהה פגמים משפטיים, סיכויי הצלחת הערעור היו נמוכים. יתר על כן, מאחר שמדובר בנכות זמנית, סוגיית קביעת הנכות לא הייתה סופית, ולמערער היו הזדמנויות עתידיות לערער על פסק הדין. השופטת התייחסה גם לתגובה מאוחרת של המשיב, אך בסופו של דבר החליטה שלא להטיל הוצאות בשל היעדר נזק שנגרם למערערת. פסק הדין דחה את הערעור והדגיש כי קביעת המועד האחרון לערעור ולגופו של עניין אינה מצדיקה הארכה.