עמ"נ 36607-09-19

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומבטל את החלטת ועדת הערר ומחזיר את התיק לדיון מחדש. בית המשפט מוצא כי לוועדת הערר אין מומחיות מיוחדת בשאלה המשפטית העומדת על הפרק בדבר מעמדה ותוקפה של תכנית, ועל כן בית המשפט הוא הפורום המתאים להכריע. היטל ההשבחה, המוטל על בעלי קרקעות שערך נכסיהם עולה עקב פעולות תכנוניות, מוצדק בעילה של צדק חברתי. כדי לקבוע האם חלה עליית ערך עקב תכנית חדשה, יש לבחון את המצב התכנוני הקיים. במקרה זה, אין כל ראיה לכך שהתיקון משנת 1943 לתכנית אושר או פורסם רשמית, ולכן הוא אינו יכול להוות בסיס להיטל השבחה. בעוד שפרסום רשמי נחוץ כדי שתוכנית תיכנס לתוקף, ההפקדה של התיקון משנת 1943 עדיין יצרה מגבלות תכנוניות מסוימות על הקרקע. לפיכך, יש לבחון את משמעות התיקון מבחינת הגבלת זכויות השימוש בקרקע, דבר המשפיע על אפשרות ההשבחה. ועדת הערר לא התייחסה די הצורך לטענות בדבר השפעתו של סעיף 97(ב) לחוק התכנון והבניה על קיומה של השבחה, ומשכך מוחזר התיק לבחינה מקיפה, לרבות הערכה מעמיקה, של הסוגיה. ככלל, הערר מתקבל, החלטת ועדת הערר מבוטלת והתיק מוחזר לוועדת הערר לדיון נוסף.