ת"א 47758-08-18

תקציר

פסק הדין דן בעניין אזרחי של בעלות במקרקעין בין שני תובעים לנתבע. התובעים, שהם קרובי משפחה, טוענים לבעלות על חלקת אדמה המבוססת על חזקה ושימוש לטווח ארוך, ומבקשים לרשום את הקרקע על שמם. עוד הם טוענים כי קיים מנהג מקומי לפיו אם תושב הכפר ראס עלי בונה על הקרקע, הנתבע יעביר להם את הבעלות. מנגד, הנתבעת טוענת כי היא הבעלים החוקיים של הקרקע, הרשומה משנת 1941, וכי התובעים היו מודעים לכך. עוד מדגיש הנתבע כי טענות התובעים אינן עקביות ונשענות על ראיות שלא הוגשו. בית המשפט בוחן את ההיסטוריה של רישום המקרקעין, ומוצא כי בעלותו של הנתבע נרשמה כדין לאחר הליך הסדרת מקרקעין בשנת 1941. כמו כן, היא בוחנת שלושה מקרים שהוצגו על ידי התובעים כדוגמאות למנהג המקומי הנטען ומוצאת כי הם אינם מהווים מנהג, ואינם ישימים למצבם של התובעים. בית המשפט מגיע למסקנה כי הנתבע הוא הבעלים החוקי של הקרקע ודוחה את טענות התובעים בדבר רכישת בעלות באמצעות חזקה ארוכת טווח, רישיון חופשי בלתי חוזר וחזקה נוגדת. בנוסף, תביעת התובעים לפיצוי בגין השקעותיהם בקרקע נדחית מחוסר ראיות. כמו כן, בית המשפט מבקר את שני הצדדים על ניהול התביעה וטוען כי חלק מהדיונים היו מחוץ לתחום המחלוקת. למרות זאת, נפסק לנתבע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, אותן חויבו התובעים לשלם. ההחלטה מתקבלת על סמך הראיות והטיעונים שהוצגו, ופסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים.