תנ"ג 41104-06-17

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את הבקשה לתביעה נגזרת לפי סעיף 198 לחוק החברות, שהוגשה על ידי בעל מניות ששלט בחברה שהפסיקה את פעילותה בשנת 2016. השופטת ביססה את החלטתה על מספר נקודות. ראשית, השופט ציין כי לחברה שני בעלי מניות בלבד והיא הפסיקה את פעילותה ומכרה את כל נכסיה העסקיים. לדבריה, תביעות נגזרות בחברות כאלה לרוב אינן מאושרות, שכן בית המשפט נוטה לעודד תביעות אישיות על פני תביעות נגזרות, במיוחד כאשר החברה אינה פעילה וכל סעד כספי רק ייטיב עם בעלי המניות. שנית, השופט בחן את התנאים לאישור תביעה נגזרת ומצא כי המבקש לא עמד בהם. היא קבעה כי התביעה אינה משרתת את טובת החברה משום שהמבקש לא הציג תוכנית ישימה להתנעת פעילות החברה, ומטרתו העיקרית הייתה לקבל את הכסף שהחברה עשויה לקבל כפיצוי. תחת זאת, השופט מצא כי כוונתו של המבקש הייתה להשתמש בחברה כאמצעי להיטיב עם עצמו. עוד קבעה כי התביעה נעדרת שחר משום שעילות התביעה שהעלה המבקש שייכות לו אישית ולא לחברה. השופטת הסבירה כי הסוגיות נוגעות למערכת היחסים בין בעלי המניות ואין להן כל קשר לחברה. כמו כן, קבע השופט כי המבקש לא פעל בתום לב, הציג בפני בית המשפט מידע חלקי ולא מדויק והעלה טענות סותרות. לבסוף הורה השופט למבקש לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.