ע"פ 86/05

תקציר

המערער הורשע בעבירות מין שבוצעו בבתו החורגת הקטינה ובאשתו על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, ונידון ל-15 שנות מאסר. הוא ערער על ההרשעה ועל גזר הדין. הטענה המרכזית בערעור הייתה כי הערכאה הנמוכה יותר לא התבוננה בתיק הרפואי של המערער שיש בו כדי להוכיח כי עדותה של המתלוננת הייתה שקרית. ערכאת הערעור לא קיבלה טענה זו משום שהיה על המערער להציג את הראיות במהלך המשפט המקורי ומשום שהמומחה שכתב את חוות הדעת הרפואית לא בדק את המערער ישירות. ערכאת הערעור בחרה להאמין לגרסתה של המתלוננת לאירועים, ומצאה את עדותה משכנעת, במיוחד לאור העובדה שהיא נתמכה על ידי עדים אחרים. עוד ציין בית המשפט כי שכיח שנפגעי עבירות מין, ובפרט כאלה המבוצעות בתוך המשפחה, איטיים בדיווח על העבירות בשל פחד ואי הבנה. פרטי עדותה של המתלוננת נתמכו גם בראיות אחרות. באשר לעונש, קבע בית המשפט כי פשעיה של המערערת היו חמורים, בהתחשב בגילה הצעיר של הנפגעת ובעובדה שהמערער היה אמור להגן עליה. גם הכחשת הפשעים וחוסר האחריות הכבידו על גזר הדין. לפיכך, הערעור נדחה.