ע"א 634/86

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון עסק בשני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין הבעלות על הקרקע בכפר ענאתא. בית המשפט המחוזי דחה את תביעות המערערים על הקרקע, אך בית המשפט העליון, בפסק דינה של השופטת חלימה, קבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר אינה יכולה לעמוד. התיק נסב סביב ייפויי כוח מתחרים ותביעות בעלות על אותה חלקת קרקע. בתחילה חתם הבעלים, אבו חדיר, על ייפוי כוח נוטריוני הממנה את אל-בשטי כבא כוחו ומסמיך אותו לבצע את העברת הקרקע. עם זאת, ייפוי כוח זה בוטל מאוחר יותר. לאחר מכן חתם אבו חדיר על ייפוי כוח נוסף למינוי עורך דין אחר, אך הוא הכחיש זאת בבית המשפט. בית המשפט העליון, בניגוד לבית המשפט המחוזי, בחר שלא להאמין לעדותו של אבו חדיר בשל מספר סתירות וזיופים, ובמקום זאת הסתמך על מסמכים נוטריוניים ועל עדויות הנוטריון וסגנו. יש לציין כי בית המשפט קיבל את העובדה שאדם יכול לעיתים רחוקות להכחיש את תוכנו של מסמך שנחתם בפני נוטריון. בנסיבות אלה, המליצה השופטת חלימה לקבל את שני הערעורים, לדחות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר את התיק לדיון נוסף. בנוסף, חויב אבו חדיר לשלם לכל מערער סכום קצוב. השופטים ברק ובייסקי הסכימו עם פסק הדין.