תמ"ש 66910-01-19

תקציר

בית המשפט מצא כי לטענות התובעת כנגד הנתבעת, שהייתה אחותו של אביה המנוח של התובעת, אין כל בסיס משפטי. השופט קבע כי המנוח היה כשיר נפשית לקבל החלטות הנוגעות לרכושו וכי הנתבע לא השפיע עליו שלא לצורך. התובעת טענה כי אביה חסר יכולת נפשית לבצע פעולות מסוימות, לרבות מתן מתנות גדולות לנתבע, אך השופט מצא כי חזקת כשירותו לא הוסתרה בפועל. השופט פירט את הרקע העובדתי שהוביל למעשיו של המנוח וניתח את מצבו הקוגניטיבי, ומצא כי הראיות תומכות במסקנה כי הוא כשיר נפשית וכי בחירותיו היו הגיוניות. צוין כי המנוח נתן לתובע דירת פנטהאוז שנים קודם לכן, והנתבע טיפל בו ובאשתו בבגרותם. השופטת דחתה את הטענה כי הנאשם בודד את המנוחה מאחרים או כי היה תלוי בה, תוך שהיא מצטטת ראיות לנסיעתו העצמאית ועדויות של עורכי דין ובני משפחה שהיו עמו במגע. כמו כן, קיבלה השופטת את הסבריה של הנתבעת למעשיה, לרבות חלוקת הכספים בהתאם להנחיית המנוח והעברת רכבו ותכשיטיו, וקבעה כי לא פעלה ממניעים פסולים. כתוצאה מכך, דחתה השופטת את התביעה וקבעה כי על התובע לכסות את הוצאות הנתבע, לרבות שכר טרחת עורך דין.