ע"א 27009-10-10

תקציר

השופטים דחו את הערעור שהגישו הנתבעים (המערערים) וקיבלו את הערעור שכנגד שהגיש התובע (המשיב) בחלקו. הנתבעים טענו כי הם הבעלים של הקרקע המדוברת, או כי רכשו זכויות במקרקעין בדרך של החזקה שלילית, השתק או דיירות מוגנת, וביקשו כי בית המשפט יפסוק להם פיצויים בעת הפינוי. עם זאת, השופטים הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי טענות הנתבעים לבעלות במקרקעין אינן תקפות, שכן הם היו מודעים לכך שלא רכשו זכויות בעלות וכי החזקתם במקרקעין נעשתה ללא רשותו או הסכמתו של הבעלים האמיתי. גם טענת הנתבעים בדבר החזקה השלילית נדחתה, שכן היא לא הייתה ישימה במקרה זה בשל הסדרת המקרקעין והעובדה שהנתבעים לא החזיקו במקרקעין במשך 25 השנים הנדרשות לפני כניסת חוק המקרקעין לתוקף. יתר על כן, השופטים הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי טענת הנתבעים להשתק אינה מוצדקת, שכן הם לא פעלו בתום לב והסתמכו באופן סביר על מצג התובע. כן אישרו השופטים את קביעתו של בית משפט קמא כי זכותם של הנתבעים במקרקעין היא רשות חופשית להתגורר בדירה וכי בנסיבות הנתונות אין דיירות מוגנת. באשר לערעור שכנגד, קיבלו השופטים באופן חלקי את טענות התובע וקבעו כי על הנתבעים לשלם דמי שכירות מיום הגשת התביעה. עם זאת, הם מצאו טעות בפסק דינו של בית משפט קמא הנוגעת לעיתוי התשלום, והתאימו אותה בהתאם. הנתבעים חויבו לפנות את הקרקע עד ליום 1.12.2011 ולשלם לתובע 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.