ת"א 1172/00

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1991, עבר ניתוח מיותר בירכו בשנת 1997, שבוצע על ידי הנתבעים 2 ו-3. הניתוח גרם לנזק נמנע לעצב הסיאטי, וכתוצאה מכך נגרם לתובע נזק רפואי ותפקודי של 10%. התובע הגיש תביעה בגין רשלנות רפואית כנגד הנתבעים, בדרישה לפיצויים בסך 2,358,000 ₪. הנתבעים טענו כי הנזק נגרם כתוצאה מתאונת הדרכים ולא ברשלנותם, וכי יש לנכות כל פיצוי מהתגמולים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט מינה את פרופ' דוד סגל כמומחה, שחוות דעתו תמכה בטענת התובע לניתוח מיותר ואישרה רשלנות רפואית. המומחה העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 10%, ואת הנכות התפקודית בשיעור תואם של 10%. בית המשפט קיבל את הערכתו של פרופ' סגל ופסק לתובע 5,048 ₪ הפסדי שכר בעבר (כפול חצי שנה), 250,000 ₪ הפסדי שכר עתידיים ו-20,000 ₪ הוצאות נסיעה ורכב בעבר (כפול הערכים של היום). בית המשפט פסק גם 25,000 ₪ עבור סיוע צד ג' בעבר, 40,000 ₪ עבור כאב וסבל, וסירב לפסוק סכום כלשהו עבור הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד וסיוע צד ג' בעתיד. בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לסכומים האמורים, בצירוף ריבית והצמדה מהנתבעים, ביחד ולחוד. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם 13% מהסכום הכולל כהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.