ת"א 17323-07-21

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת התובע בחלקה, ומורה לנתבעים לפרוע הלוואה שקיבלו מהתובעים בסך 350,000$, בניכוי סכום של 250,000$ שכבר נפרע. יתרת הסכום בסך 100,000 דולר תשולם בשקלים לפי השער היציג של הדולר במועד הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית ממועד זה ואילך. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובעים 120,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ, ולשאת בעצמם בהוצאות משפט. התובעים, ח"ה הוברט אברהם ורחמה כהן בולקיה, הגישו תביעה כספית נגד קרוביהם, ח"ה עובד ואודט שליבו, לפירעון מלא של הלוואה שניתנה לנתבעים בשנות התשעים, ששימשה לרכישת אחוזה במושב בית זית. הנתבעים הכירו בחוב בכתב במספר הזדמנויות, אך סירבו לפרוע אותו בעת הגשת התביעה. לטענתם, הכספים לא היו הלוואה אלא חלק מהסכם שותפות, והותירו את התובעים עם זכויות שיוריות לא רשומות בעיזבון. בית המשפט מצא כי גרסת התובעים לאירועים סבירה יותר, ונתמכה במספר מסמכים עליהם חתמו הנתבעים, לרבות הסכם חליפין ותצהירי מס, בהם לא הוזכרה שותפות. בינתיים, גרסת הנתבעים לא נתמכה במסמכים בני זמננו וראיות בעל פה לבדן לא הספיקו לביסוס טענתם. באשר לטענת ההתיישנות של הנתבעים, קבע בית המשפט כי הסכמת התובעים לדחיית הפירעון והודאות הנתבעים בכתב על החוב – לרבות הודאה שניתנה בסמוך לפני הגשת התביעה – משמען שהתביעה אינה מיושנת. עוד קבע בית המשפט כי התובעים לא היו זכאים לריבית על ההלוואה במשך התקופה שעד להגשת התביעה, שכן מהראיות עולה כי מדובר בהלוואה לא מסחרית ללא ריבית. עם זאת, יהיה על הנתבעים לשלם הפרשי הצמדה על יתרת החוב, בהתאם לשער החליפין עליו הסכימו הצדדים.