עת"א 25303-03-22

תקציר

אסיר מבוגר, המרצה עונש מאסר של תשע שנים בגין עבירות מין בנכדתו הקטינה, עתר לשינוי קטגוריית המאסר שלו מ-א' ל-ב'1, בתקווה שהדבר יגדיל את סיכוייו לקבל חופשה. העותר טען כי התנהגותו הייתה חיובית וכי הוא רוצה לראות את אשתו החולה. סנגורו התמקד בבקשה לשינוי קטגוריה והציג טיעונים לשחרורו, כולל הערכה חיובית של מבן, שהגדירה את מסוכנותו המינית כ"נמוכה-בינונית". עם זאת, וואגה התנגד לכך, בנימוק של מסוכנות רגשית כלפי נכדתו והצורך בטיפול מעמיק. ועדת הקטגוריה סירבה ללא נימוק, בהסתמך על הערכת הפרקליטות, שציינה את הודאתו החלקית של העותר והטילה את האשמה על נכדתו. במהלך הליך העתירה התנגדה גם הרשות לחופשה, נוכח הכחשתו וחוסר התובנה של העותר. התגלה פער בין טענת המסוכנות הנפשית לבין עמדת הקורבן, שלא התנגד לעזוב. העותר טען כי החלטת הוועדה אינה סבירה, ויש להתחשב בגילו המתקדם ובהסכמת הקורבן. המשיב טען כי עמדת הוועדה סבירה, ונקבע דיון חדש לאוקטובר 2024. בית המשפט דחה את העתירה וציין כי החלטת הוועדה, אף שאין בה הנמקה, התבססה על הערכות תקפות. היא הדגישה כי קביעת קטגוריה של מאסר נבדלת ממתן חופשה ומחייבת התחשבות בסיכון לפגיעה חוזרת. בית המשפט הציע כי העותר יוכל להגיש בקשה מחודשת לשינוי קטגוריה, בהתחשב בהידרדרות האחרונה במצבה הבריאותי של אשתו. זה, יחד עם גורמים אחרים, עשוי להטות את הכף לטובתו. לפיכך, העתירה נדחתה, אך העותר יכול היה להגיש מחדש את בקשתו לוועדת הקטגוריות לדיון חוזר.