ת"כ 2842-05-19

תקציר

פסק הדין דחה את הערעור על החלטת הממונה על התחרות לאשר מיזוג בין נשר לסטון אנד ליים. המערערת, שפיר, טענה כי המיזוג יפגע בתחרות בענף המלט בכך שיתמרץ את סמקס, חברת האם של סטון אנד ליים, להימנע מיבוא מלט לישראל. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות לתמריץ כזה או חשש סביר שהמיזוג יפגע באופן משמעותי בתחרות. נקבע כי הסכם המיזוג לא כלל הטבות כלכליות כלשהן לסטון אנד ליים שיש בהן כדי להשפיע על קבלת ההחלטות של סימקס. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענות המערערת בדבר משך המיזוג וכישלונה הנטען של נשר למקסם רווחים אינן משכנעות. גם טענות המערערת בדבר אי השגת המידע הדרוש לכאורה על ידי הממונה על התחרות נדחו, שכן בית המשפט מצא כי הממונה ערכה בדיקה מקיפה. בנוסף, מצב התחרות בענף השתנה מאז שנשר כבר לא הוכרזה כמונופול. הערעור נדחה, ושפיר חויב לשלם לכל אחת משלוש קבוצות המשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.