ת"א 39607-01-17

תקציר

התובעת, חברה פרטית המנהלת פרויקטים עבור גופים שונים במשק הישראלי, תבעה את רשות שדות התעופה בגין הפרת ההסכמים החוזיים ביניהם. התובע דרש פיצוי בסך 6,723,568 ₪ בגין מחדליה לכאורה של הרשות לשלם עבור מספר פרויקטים. ההסכם הראשון, הסכם מסגרת, נחתם בשנת 2009 ותקף לשנתיים עם אופציה לשתי הארכות של שנתיים כל אחת. התובע היה אמור לבצע פרויקטים של הנדסה אזרחית ובינוי עבור אגף האחזקה של הרשות. ההסכם הוארך פעם אחת והסתיים בשנת 2013. נספח השינוי מפרט נוהל תמחור שבו קבלנים התחרו על הצעות מחיר פרטניות לאותה עבודה. התובעת טענה כי הרשות קנסה אותה שלא בצדק, לא שילמה לה רווחים בשל היותה "פעולת בניה" והתעמרה בה עד שהוסרה מההסכם. ההסכם השני, גם הוא חוזה מסגרת, נחתם ב-2013 ובוטל על ידי הרשות שנה לאחר מכן. התובעת טענה כי הרשות ביטלה את ההסכם שלא כדין ותבעה נזקים כתוצאה מהביטול. התובעת טענה כי הרשות ראתה בה "פעולת בנייה", המזכה אותה ברווח קבלני בשיעור של 12% ובעלות העסקת מנהל עבודה. עם זאת, השופטת פסקה לטובת הרשות, וקבעה כי התובעת שימשה כקבלן ראשי והייתה מודעת לכך שלא תקבל תשלומים נוספים עבור תיאום או אחריות בטיחותית. דרישות התובעת לא הועלו במהלך הפרויקטים אלא בדיעבד בלבד, והשופטת ראתה בהן ניסיון לשנות את השיקולים החוזיים המוסכמים. יתרה מכך, השופטת הסכימה עם הרשות כי התובעת לא עמדה בלוחות הזמנים למסירת הפרויקט והפגינה התנהגות לא מקצועית וחוסר שיתוף פעולה. גם השימוש בגלגל מים על ידי התובעת, שהפעיל את מערכת החירום של שדה התעופה, נמצא כהפרה של החוזה. השופטת הגיעה למסקנה שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לטענותיה ודחתה את התביעה. במקום זאת, השופט הורה לתובע לשלם את הוצאות הרשות, שנקבעו על 100 אלף שקל, בתוך 30 יום.