ע"א 85/66

תקציר

התיק נסוב סביב חברה משיבה בשם "חצס", שבבעלותה בניין עם דירות להשכרה בירושלים. באחת הדירות התגורר מר צבי קורץ', בעל מניות בחברה. כאשר פינה מר קורח את הדירה, עבר לגור בה דייר חדש ושילם לו דמי מפתח בסך 15,000 ל"י. אולם, במקום לקבל את חלקה הזכאי בדמי המפתח, שעמד על 5,000 ל"י, ויתרה חצס על זכות זו ואפשרה למר קורח לשמור את מלוא הסכום. פקיד השומה כלל חלק זה בהכנסה החייבת של הצס, מה שהוביל את הצס לערער לבית המשפט המחוזי, שצידד בהצס. לאחר מכן ערער פקיד השומה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של פקיד השומה וקבע כי לא ניתן לחייב בעל נכס המוותר על הכנסה מרכושו לשלם עליו מס. בית המשפט הסתמך על פסיקה קודמת, יעקב פולינסקי נ' פקיד שומה, שקבעה כי אין לחייב אדם במס על הכנסה שיכול היה לקבל אך בחר שלא לקבל. במקרה זה, חצ"ה בחרה שלא לקבל כל חלק מדמי המפתח. עוד נקבע בפסק הדין כי ההוראה בחוק דמי מפתח בדבר חלוקת דמי מפתח בין המשכיר לשוכר העוזב נועדה לשמור על זכויות הצדדים ואינה מחייבת את המשכיר לקבל חלק קבוע. יתר על כן, לאחר שמר קורח מימש את הבטחתו של חצאס לוותר ושינה את עמדתו על ידי העלאת שכר הדירה, חצאס לא יכול היה לחזור בו מהוויתור שלו. לפיכך, בית המשפט העליון הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי, דחה את ערעורו של פקיד השומה והורה להם לשלם את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו של חתס.