ת"א 1793/09

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בגיל 28, תבע את הנתבעים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. הנתבעים הודו בחבות אך חלקו על גובה הפיצוי שתבע התובע. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים להערכת מצבו הרפואי של התובע, ושניהם מצאו כי התובע סבל מנכויות אורתופדיות ונפשיות קבועות כתוצאה מהתאונה. בית המשפט קבע את הנכות האורתופדית הצמיתה של התובע בשיעור של 14.5%, ופסק לו פיצוי בגין כאב וסבל בהתאם. בית המשפט פסק גם בתביעות התובע לאובדן כושר השתכרות, הפסדי שכר בעבר ובעתיד ונזקים כספיים אחרים. השופטת בחנה את פרופיל התעסוקה של התובע טרם התאונה וקבעה כי שכרו החודשי הממוצע עמד על 3,000 ₪. סכום זה שימש לחישוב הפסדי השכר הקודמים של התובעת, שהסתכמו בכ-20,000 ₪. לאחר מכן קבעה השופטת את כושר ההשתכרות העתידי של התובע על 3,500 ₪ לחודש, ופסקה לו 125,000 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, בהתאם לגילו של התובע בעת התאונה והפוטנציאל ששכרו יעלה עם הזמן למרות הנכות. השופטת פסקה גם בתביעות התובע להפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, סיוע לצד ג' והוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, ופסקה לו 16,000 ש"ח, 10,000 ש"ח ו-2,000 ש"ח, בהתאמה. השופטת דחתה את טענת הנתבעים כי מדובר בתאונת עבודה, ולכן יש להפחית כל פיצוי שנפסק על ידי המענקים התיאורטיים שהתובע יכול היה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי. השופט הורה לנתבעים לשלם את הסכומים הנקובים, כולל שכר טרחת עורכי דין בשיעור של 15.34% מסך הפיצוי, והוצאות משפט, בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.