רע"א 8910/13

תקציר

המחלוקת בין המבקש לבין המשיבים נסובה סביב דרך עפר העוברת במשקיהם הסמוכים. המבקשים טענו כי יש להם זכות קדימה על הכביש באמצעות חזקה שלילית, טענה שהתקבלה תחילה על ידי בית משפט השלום אך בהמשך נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על המסקנה כי המבקש לא הוכיח "שימוש נוגד" בכביש במשך 30 שנה רצופות, דרישה לקביעת זכות הקלה על פי הדין הישראלי. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לחופשה כדי לערער לבית משפט גבוה יותר, מה שמעלה את השאלה האם ניתן להחיל חזקה שלילית על מקרקעי ציבור. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה וציין כי פסק הדין הקודם לא התבסס על עקרונות משפטיים אלא על קביעות עובדתיות. השופט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי השימוש בכביש לא היה "מנוגד" לאינטרסים של המשיבים, שכן נעשה בהסכמתם. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, כלומר החלטת הערכאה הנמוכה יותר עמדה בעינה, ולמבקש לא ניתנה זכות קדימה על הכביש. לפסק דין זה השלכות על דיני המקרקעין ועל האיזון בין אינטרסים פרטיים וציבוריים במקרקעין.