עש"מ 3789/04

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעובד מדינה שעבר עבירת משמעת. בית הדין דחה את ערעורו של העובד על ההחלטה לפטרו ולפסילתו משירות המדינה עד הגיעו לגיל 60. תכליתו העיקרית של הדין המשמעתי, כפי שקבע השופט זמיר, היא להגן על השירות הציבורי. בית המשפט הכיר בכך שאמצעי הפסילה, במקרה זה, נובעים מאותו רצון להגן על טוהר המידות של שירות המדינה ולשמור על אמון הציבור. עם זאת, מנגנון הפסילה האוטומטית פוגע גם בזכויות הממוניות של העובד, מה שיוצר בעיה כאשר הנסיבות אינן מצדיקות שלילה מוחלטת של זכויות אלה. בית המשפט הכיר בקושי זה בפסקי דין קודמים ואף ביטל חלק מהפסילות כדי לצמצם את הנזק הכספי. אבל, כפי שהחוק עומד, הדרך היחידה להפריד את העובד מההטבות הכספיות של תפקידו היא באמצעות פסילה. בנסיבות בהן חזרתו של העובד לעבודה אינה ריאלית, קבע בית הדין כי אין להציב את העובד במצב טוב יותר מאשר לו היה פורש כרגיל. כמו כן, יש להתחשב בחומרת עבירות העובד ובמידת הפגיעה באמון הציבור. בהתחשב בכך שהעובד המדובר גרם נזק לקופה הציבורית וניצל לרעה את האמון שניתן בו באופן מתוכנן ושיטתי, מצא בית המשפט את הפסילה ראויה. לפיכך, הערעור נדחה, והעובד ייפסל עד הגיעו לגיל 60, בהתאם לפסיקה הקודמת.