דב"ע מו/118 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין שחייב את תדיראן לפצות עובד בגין הפרת חוזה. העובד הועסק כקצין גיוס בתקופת מבחן של 12 חודשים, שבמהלכם הייתה להנהלת תדיראן הזכות לפטרו ללא סיבה. העובד טען כי פיטוריו נעשו בחוסר תום לב ותבע פיצוי בגין הפרש השכר בין השתכרותו הצפויה בתדיראן לבין השתכרותו בפועל בעבודה חדשה. תדיראן טענה כי זכותה לסיים את יחסי העבודה בכל עת במהלך תקופת המבחן וכי פעלה בתום לב על סמך הנתונים שהיו זמינים באותה עת. בית הדין האזורי פסק לטובת העובד, אך בית הדין לערעורים לא הסכים. בית המשפט מצא כי התנהגותה של תדיראן נופלת בגדר תנאי החוזה והדין החל המחייב את המעביד לפעול באופן מקובל ובתום לב. ערכאת הערעור קבעה, כי אמות המידה להערכת תום הלב שונות בתקופת מבחן מאשר לעובדים קבועים. במקרה זה היה לתדיראן ספק סביר, בתום לב, לגבי התאמתו של העובד לתפקיד. יתר על כן, החברה פעלה כראוי בהתבסס על דיווח על אי התאמתו של העובד ועל חוסר "כימיה" שהייתה לו עם עובדים אחרים. מאחר שתדיראן לא הפרה את החוזה, העובד לא היה זכאי לכל פיצוי. לפיכך התקבל הערעור, ופסק הדין המקורי לטובת העובד בוטל.