דב"ע מד/59 - 3

תקציר

הפרשה נסובה סביב פרשנותה של הודעה שהוציאה משטרת ישראל, שלכאורה זיכתה שוטרים מסוימים בתוספת שכר למשפטנים. המערערים, שני שוטרים, טענו כי ההודעה מהווה הסדר קיבוצי, וככזו היא מזכה אותם בתוספת. המשיבה, מדינת ישראל, טענה כי מקור הזכות, אם בכלל, הוא החלטה של ועדה שמינתה הממשלה, ומאחר שנושאי המשרה לא עמדו בתנאי הוועדה, הם אינם זכאים לתוספת. בית המשפט קבע כי ההודעה אינה מהווה הסדר קיבוצי בשל האיסור הקבוע בחוק על ארגוני שוטרים. תחת זאת, מדובר בפעולה חוזית, שהוצאה מכוח הסמכות שהוענקה למדינה כמעסיק. בית המשפט פירש את ההודעה לטובת המערערים, וקבע כי היא מבשילה את זכותם של נושאי המשרה בתוספת, שנבעה מהחלטת ממשלה קודמת. טענת המדינה כי יש לפרש את ההודעה לאור החלטות הוועדה נדחתה, שכן ההחלטה הרלוונטית אינה תומכת בעמדת המדינה. כמו כן, בית המשפט דן בתפקידו של נציב תלונות הציבור במשטרה ומצא כי המדינה פעלה למעשה בהתאם להמלצות נציב תלונות הציבור, אף שלא הודתה בהן במפורש. נושאי המשרה היו זכאים לתוספת מאפריל 1980 עד אפריל 1983, והשאלה אם חייבים להם פיצויים ותשלומים אחרים הושארה לדיון עתידי. המדינה חויבה לשלם למערערים 25,000 ש"ח, מע"מ והוצאות משפט.