ע"פ 2740/14

תקציר

הערעור על הרשעה באונס וגזר הדין נדחה משום שערכאת הערעור לא מצאה טעויות או חריגות משמעותיות ממדיניות הענישה הרווחת בפסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. טענת הנאשם כי הקורבן רמז על הסכמה, תוך הצבת המעשה ב"אזור דמדומים", הופרכה על סמך העובדות בהן הודה. חומרת האונס, ובפרט גילה הצעיר של הקורבן והפרת אמונה, הצדיקו את גזר הדין. בית המשפט הכיר בנסיבות המקלות שהוצגו על ידי הנאשם, אך מצא כי בית המשפט המחוזי כבר התחשב בהן. גם התסקיר המשלים של שירות המבחן והערכת המסוכנות המעודכנת לא הצדיקו עונש שונה. בית המשפט דחה גם את טענות הנאשם בדבר נסיבות העבירה והבאת הראיות, וקבע כי הן טופלו או לא נתמכו. השופטת ברק-ארז הדגישה את חומרת העבירה ואת נרטיב האשמת הקורבן, וציינה כי גזר הדין, שבית המשפט לא יכול היה לערער עליו, לא היה חמור יתר על המידה ויכול היה להיות חמור יותר.