ת"א 1015/09

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב סכסוך בין שני שכנים בנוגע לליקויי רטיבות בדירת התובעים, שלטענתם מקורם במרפסת הנתבע וגרמו נזק לרכושם. התובעים דרשו פיצוי בגין חיים בתנאים בלתי הולמים ועוגמת נפש בסך 30 אלף שקל. הנתבעת, בעלת הזכויות בדירה אך מעולם לא התגוררה בה, טענה כי הליקויים נגרמו כתוצאה משיפוצים שביצעו התובעים. בית המשפט בחן מספר חוות דעת ותצהירים שהוגשו על ידי הצדדים. שתי חוות דעת שהציגו התובעים, האחת נערכה לפני שיפוץ הנתבעים והשנייה לאחריה, הצביעו שתיהן על כך שמקור הרטיבות הוא בדירת הנתבעת. חוות הדעת של הנתבעת אמנם סתרה ממצאים אלה, אך היא נפגעה מכך שהמומחה לא ביקר בדירת התובעים והסתמך על תצפיות חיצוניות בלבד. יתר על כן, המומחה הודה בבית המשפט כי היה צורך בבדיקת הצפה כדי לברר את הסוגיה, שהוזכרה גם בחוות הדעת הראשונית של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. לצורך פתרון המחלוקת מונו על ידי בית המשפט שתי חוות דעת מומחה נוספות. הראשון הציע מספר מקורות אפשריים לרטיבות, והמליץ על בדיקות נוספות, שלא נערכו בשל בעיות בין הצדדים. חוות הדעת השנייה, שנערכה לאחר בדיקת הצפה, קבעה באופן חד משמעי כי מקור הרטיבות הוא במרפסת הנתבעת. חוות דעת זו הייתה יסודית ועשתה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת, התומכת בטענות התובעים. לסיכום, בית המשפט פסק לטובת התובעים, והורה לנתבע לשאת בנטל הכלכלי של תיקון הליקויים במרפסת ביתו, כמפורט בציטוט המומחה מטעם בית המשפט. בנוסף, חויבה הנתבעת לשלם לתובעים סך של 5,000 ₪ כפיצוי בגין מצב דירתם ועוגמת הנפש, לצד 1,150 ₪ בגין חוות דעת המומחה שהוצגה על ידם. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעים 4,732 ₪ עבור חוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט, וכן שכר טרחת משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ופרטיו היו אמורים להימסר באמצעות המזכירות.