ע"פ 524/82

תקציר

הכרעת הדין עניינה ערעור על הרשעה בשוד וגזר דין. המערער, יחד עם ארבעה נוספים, הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ושוד, ונידון לארבע שנות מאסר. הערעור מבקש לשנות את ההרשעה משוד לגניבה, כליאת שווא וקשירת קשר לביצוע עוון, ולבחון מחדש את גזר הדין. השאלה המרכזית היא האם יסוד האלימות התקיים במעשי האסירים, שהמערער היה שותף להם, שכן אלימות היא יסוד מכריע לשוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. אלמנט האלימות, הכרוך בשימוש בכוח פיזי או איום בו, לוקה בחסר במקרה זה. לפיכך, ההרשעה בשוד אינה תקפה. פסק דינה של הערכאה הראשונה, אשר פירשה את האלימות בסעיף 402(א) כמעשה הכופה על הקורבן לוותר על התנגדות, אינו נכון. נעילת המתלוננים בחדר, על אף פגיעה בחירותם וכליאת שווא, לא הייתה כרוכה בהפעלת כוח פיזי או באיום, ולכן אינה מסווגת כאלימות. אשר להרשעה בקשירת קשר לביצוע פשע, מאחר שהמערער הודה בגניבה ולא בשוד, יש להרשיעו במקום זאת בקשירת קשר לביצוע עוון. כמו כן, יש להרשיעו גם בקבלת דבר מה במרמה, עבירה שאינה מוזכרת בכתב האישום אך נתמכת בעובדות שהודאה, ללא חשש לגרימת עוול. עם זאת, העונש שנגזר על המערער לא ישונה נוכח חומרת העבירות, אף שזו הרשעתו הראשונה. לפיכך, הערעור על ההרשעה מתקבל, המערער זוכה מאשמת שוד ובמקומו מורשע בקשירת קשר לביצוע עוון, גניבה, כליאת שווא וקבלת דבר מה במרמה. הערעור על גזר הדין נדחה.