ע"א 525/81

תקציר

בפרשת כללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות דירה), תשל"ז-1977, עסק בית המשפט העליון במחלוקת בשאלה האם יש לפצות עורך דין בגין שירותים מקצועיים שניתנו גם אם עסקת מקרקעין נכשלה בסופו של דבר. החברה המערערת שכרה את שירותיו של המשיב מס' 1, עורך דין, באמצעות מנהלה, המשיב מס' 2, על מנת להקל על רכישת חלקות מקרקעין והייתה אמורה לקבל החזר באמצעות עבודה משפטית עוקבת עם השלמתה המוצלחת של העסקה. העסקה לא יצאה לפועל, אך המשיב מס' 1 ביצע עבודה מהותית, לרבות בירור פרטי רישום המקרקעין ועריכת הסכמי מכר. למרות שהמערער טען כי המשיב מס' 1 פעל כמתווך בלבד ולא כעורך דין, הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי פסקו לטובת המשיב מס' 1 ופסקו לו שכר של 7,500 ל"י בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בנימוק שהשירותים אכן ניתנו כעורך דין מקצועי על פי דרישה. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, ודחה את טענת המערער כי המשיב פעל בניגוד להוראות או הטעה את המערער. בית המשפט אישר מחדש את העיקרון לפיו עורך דין, להבדיל ממגשר, זכאי לגמול עבור שירותים שניתנו, על אף תוצאת העסקה, אלא אם הוסכם אחרת מראש. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הפרשי הצמדה וריבית הוחלו בצדק מיום שקמה עילת התביעה, תוך שהוא מדגיש כי הצמדה וריבית מבטיחות שסכום התשלום ישקף את הערך המקורי בעת התשלום בפועל, תוך הגנה מפני השפעות האינפלציה. הערעור נדחה, ובכך אישר את זכותו של המשיב מס' 1 לפיצוי עבור שירותיו המקצועיים.