בר"ע 21000-01-16

תקציר

בקשת רשות ערעור נדחתה על ידי בית המשפט. הבקשה נובעת מסכסוך על פיצויי פיטורים בין ראפת מסארווה, המבקש, לבין מעסיקתו לשעבר, איזולייט איטום מונופורם (1985) בע"מ. השאלה המרכזית הייתה האם הוותק של המבקש נצבר ברציפות מתקופת עבודתו הראשונה אצל המשיב, החל מיוני 1991, או שמא הוא התאפס לאחר פיטורים והפסקה של חודשיים בעבודתו בשנת 1995. הן בפסק הדין של בית המשפט האזורי והן בפסקי הדין של הרשם נקבע כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות לכך שהצדדים הסכימו לוותק רציף. פסקי דין אלה בחנו ביסודיות את הראיות שהוצגו, לרבות עדויות סותרות של המבקש. משכך, ערעורו של המבקש, שערער בעיקר על קביעות עובדתיות אלה, לא צלח, שכן ערכאת הערעור אינה מתערבת בדרך כלל בממצאים העובדתיים של הערכאות הפרוצדורליות. יתר על כן, מהמסמכים עולה כי המשיב רשם באופן עקבי את מועד תחילת העסקתו של המבקש כ-1997 ולא כ-1991 כבר בחודש נובמבר 2012. לפיכך, בית המשפט לא ראה טעם ליתן רשות ערעור, במיוחד בהתחשב בהיקף התערבותה המצומצם של הערכאה השלישית. מקרה זה אינו מעורר נסיבות חריגות מעבר לאינטרס המיידי של הצדדים, המצדיקות דיון שלישי נדיר. דרישת המבקש לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו הראשונה אצל המשיב נדחתה בסופו של דבר, ובקשתו לחופשה לצורך ערעור נדחתה.