ת"א 56502-01-17

תקציר

פסק הדין דן בארבעת השלבים של בחינת שאלת לשון הרע והאם הפרסומים המדוברים מהווים לשון הרע על פי הדין הישראלי. השלב הראשון בוחן את משמעות המונח "פרסום", ונמצא כי הפרסומים שיוחסו לנתבעים על ידי התובעת לא עמדו בקריטריון זה, למעט שני פרסומים בפייסבוק ובגלי צה"ל. השלב השני בוחן האם הפרסומים מהווים לשון הרע, ונמצא כי הם אכן השמיצו ופגעו בתובע. השלב השלישי מנתח את תחולתן של הגנות שונות שיש בהן כדי לשלול אחריות בגין לשון הרע, ונקבע כי סעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק אינם חלים במקרה זה. עם זאת, הפרסומים מוגנים מכוח הוראת תום הלב של סעיף 15(10), שכן הם נעשו כדי לגנות או להכחיש לשון הרע קודמת שפרסם התובע. הוראה זו חלה גם כאשר המפרסם אינו זה שנפגע מהפרסום הקודם. השלב הרביעי קובע מהו הסעד הראוי, ובמקרה זה נמצא כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים. בנוסף, חויב התובע, מר סדובסקי, לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין בסך 16,000 ₪.