ע"א 6911-03-21

תקציר

פסק הדין דן בתחולתם של דיני לשון הרע ביחס לפרסומים מקוונים ברשתות החברתיות, ובפרט בפייסבוק. הוא מאשר כי החוק חל על פרסומים אלה בשינויים הנדרשים, תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של האינטרנט והרשתות החברתיות כ"כיכר העיר" המודרנית לשיתוף מידע והבעת דעות. בית המשפט מקבל כי הפרסום הראשון הנדון, ממנו משתמע כי אישה ניכסה יצירות שלא נכתבו על ידה, מהווה לשון הרע ופוגע בפרט המשתמע. עם זאת, היא אינה מקבלת את העובדה שהפרסום השני, משל, מהווה לשון הרע בפני עצמו. באשר לזיהוי הנפגע, בית המשפט קובע כי בעוד שהפרסומים אינם מציינים במפורש את שמו של המשיב, הפרסומים והתגובות הנוספים יוצרים פוטנציאל לאדם סביר לזהות את הפרסומים המכפישים עם המשיב. נסיבות חיצוניות אלה, לרבות פרסומים שנעשו לאחר הגשת התביעה, נחשבות לראיה קבילה. השופט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המשיב לא הביא ראיות מספיקות להוכחת הפרסום שנעשה מתוך כוונה "אמיתית" לפגוע, ועל כן אין להתייחס למקרה לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. מאותם טעמים שצוינו בפסק דינו של בית משפט קמא, גם השופט מסכים כי למשיב לא נגרם נזק מוחשי כלשהו ומקיים את סכום הפיצוי שנפסק ללא הוכחת נזק. השופטת מדגישה את הצורך להתחשב במעמדו של הנפגע, במהות הפרסום, בהשגתו ובהתנהלות הצדדים. לבסוף, השופט דוחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ומחליט שכל צד יישא בהוצאותיו, בתקווה להביא שלום בין הצדדים המעורבים. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והוא מיום 19.7.21.