ת"א 126/06

תקציר

המבקשים נמנעו מלהתייצב בבית המשפט במספר הזדמנויות, דבר שהוביל לדחיית בקשתם לחופשה לצורך התגוננות ולמתן פסקי דין נגדם. בקשתם הראשונית לבטל את פסק הדין נדחתה בשל סחבת ואי עמידה בדרישות החוק. הוגשה בקשה מתוקנת, אך גם היא לא הייתה מספקת ולא עלתה בקנה אחד עם החוק. התצהיר התומך בבקשה הוכן עם אסמכתאות ולא פירט את העובדות עליהן הסתמכו המבקשים, והבקשה עצמה כללה השגות על החלטת בית המשפט הקודמת. המבקשים טענו כי היעדרותם נבעה מאי קבלת זימונים לדיונים, אך השופט מצא כי טענותיהם אינן אמינות. זאת ועוד, השופטת ציינה כי הבקשות לחופשה לצורך התגוננות נדחו כדין משום שההזמנות נמסרו כדין. הבקשות לביטול פסקי הדין נבחנו בשני מבחנים: סיבת אי ההופעה וסיכויי ההצלחה אם פסקי הדין יבוטלו. המועמדים לא עמדו במבחן הראשון, שכן לא סיפקו סיבה משכנעת להיעדרותם. בנוסף, טיעוני ההגנה שלהם היו מעורפלים וחסרים פירוט. משכך, נדחו הבקשות, והמבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. המשיב היה רשאי להמשיך בביצוע פסקי הדין.