עב"ל 4990-07-14

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור בעניין חישוב דמי הלידה על בסיס שכרו של המבוטח. החלטת בית הדין המחוזי לדחות את הערעור התמקדה בעלייה המשמעותית בשכרה של המערערת במהלך הריונה. בית הדין הכיר בכך שההעלאה העלתה חשש למניפולציות שכר בלתי חוקיות שמטרתן להשיג דמי לידה גבוהים יותר. המערערת תבעה תחילה שכר גבוה יותר, אך בהמשך הבהירה כי היא מייצגת את עלות המעסיק. בית הדין מצא כי סביר שהמוסד יתייחס לשכר כפי שצוין בתלושי השכר והבהיר את המצב ביחס לסכום הראשוני הנתבע. כמו כן, בית המשפט בחן את תלושי השכר של המערערת ולא מצא כל ראיה להעלאה משמעותית בחודש אוקטובר 2010, בניגוד לטענות המוסד. המערערת הסבירה כי העלייה נבעה משווי השימוש ברכב ולא היוותה תוספת שכר. באשר לתוספת השכר המשמעותית בחודש ינואר 2011, סיפקה המערערת הסברים לניכוי בחודשים קודמים ולציפיותיה לבונוס. עם זאת, בית הדין הסכים עם הערכת בית הדין האזורי כי תנודות השכר אינן שכיחות ונראה כי הן מבוססות על שיקולים אישיים ותפקידה כבעלת מניות בחברה ולא משקפות את עבודתה. המערערת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להוכיח כי שכרה האותנטי ברבעון שלפני הלידה היה שונה מהאמור בתלושי השכר. לפיכך החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת בית הדין האזורי לקיים את פסיקת המוסד לביטוח לאומי בעניין חישוב דמי הלידה. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, ופסק הדין הקודם לטובת המוסד נותר על כנו. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.