ע"א 116/81

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לתביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שהגישו הוריו ועיזבונו של נער בן 14 שנפטר בתאונת דרכים. הנושאים המרכזיים היו זכאות העיזבון לפיצוי בגין אובדן השתכרות וחישוב הפיצוי בגין נזק לא ממוני. בית המשפט קבע כי העיזבון אינו זכאי לתבוע פיצויים בגין אובדן השתכרותו של המנוח במהלך שנות עבודתו הצפויות. באשר לנזק לא ממוני, קבע בית המשפט כי זכאות העיזבון מוגבלת ל-25% מהסכום המרבי הנקוב בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. סכום זה היה אמור להיות צמוד למדד המחירים לצרכן החל מספטמבר 1976 ולשאת ריבית של 3% מיום התביעה ועד התשלום בפועל. הסכום המרבי לפיצוי היה אמור להיקבע ביום התאונה וכפוף לחוק פסיקת ריבית והצמדה. בית המשפט הבהיר כי הריבית חלה על הסכום הבסיסי לפני הצמדתו לפי החוקים הרלוונטיים. השופט ברק, במתן פסק הדין, הדגיש כי דיני הפיצויים החלים מכוח חוק הפיצויים הם דיני הנזיקין המסורתיים, בשינויים המפורטים בחוק. פסק הדין התייחס גם לעמימות מסוימת בתקנות הרלוונטיות, וציין את הצורך בהבהרה חקיקתית בנושאים מסוימים. ככלל, הערעור התקבל באופן חלקי, כאשר כל צד נשא בהוצאותיו.