תפ"ח 3006/06

תקציר

בין הנתבע למנוח היה סכסוך כספי, שבעקבותיו גייס הנתבע ארבעה חברים כדי לאיים על המנוח. הנאשם הצטייד באלות ובסכין, והזמין את המנוח בשעות הלילה לגן ציבורי חשוך. הנאשם והמנוח החלו להתווכח, מה שהוביל לקטטה פיזית. הנאשם שלף את סכינו ודקר את המנוח תשע פעמים, לרבות פצע דקירה קטלני בצווארו. הנאשם וחבריו נמלטו מהמקום, והמנוח מת זמן קצר לאחר מכן מדימום עודף. המחלוקת העיקרית הייתה האם הנאשם הוא הדוקר היחיד, או שמא מישהו אחר דקר גם הוא את המנוח. בית המשפט קבע בדעת רוב כי הנאשם הוא הדוקר היחיד והרשיע אותו ברצח בכוונה תחילה ובקשירת קשר לביצוע פשע. השופט אלרון קבע כי קיים ספק אם הנאשם הוא הדוקר היחיד, ולכן הרשיע אותו בעבירה הפחותה של הריגה וקשירת קשר לביצוע פשע. בית המשפט דחה את טענת ההגנה העצמית של הנאשם וקבע כי הנאשם יזם את המפגש ואת האלימות, ולכן אינו יכול לטעון להגנה עצמית. באשר ליסוד הנפשי של רצח, קבע בית המשפט כי מעשיו של הנאשם, לרבות מספרם ואופיים של פצעי הדקירה, מצביעים על כוונתו להרוג את המנוח. עוד קבע בית המשפט בדעת רוב, כי טענתו של הנאשם בדבר הלם ובהלה אינה סבירה ואינה מעוררת ספק באשר לכוונתו להרוג.