בר"ע 26039-12-17

תקציר

בטח, הנה ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים: **ניתוח משפטי: בר"ע 26039-12-17 – המוסד לביטוח לאומי נ' א.מ.** **מבוא** החלטה זו של בית הדין הארצי לעבודה עוסקת בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בית הדין האזורי קיבל ערעור של המשיב (המוסד לביטוח לאומי) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) והורה על החזרת עניינו של המבקש לוועדה. השאלה המרכזית היא האם הוועדה הרפואית לעררים פעלה כדין כאשר קבעה נכות זמנית מבלי לדון לעומק בקשר הסיבתי בין התאונה לפגימה, ובפרט בפגימה שלא הוכרה תחילה על ידי פקיד התביעות. **העובדות העיקריות** * המבקש נפגע בתאונת עבודה. פקיד התביעות הכיר בפגיעות בכתף ימין ובברך שמאל. * ועדה רפואית לעררים קבעה למבקש נכות זמנית בשיעור 60% לתקופה מוגבלת, לאחר שעיון בבדיקות MRI ו-US של כתף ימין ושתי הברכיים. * המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי. * בית הדין האזורי קבע כי לוועדה הייתה סמכות לדון בפגימה בברך ימין, למרות שלא הוכרה על ידי פקיד התביעות. אולם, הוועדה לא דנה באופן מספק בקשר הסיבתי בין התאונה לפגימה זו, וקבעה נכות זמנית כוללת. לפיכך, הורה בית הדין האזורי להחזיר את העניין לוועדה לשם דיון בקשר הסיבתי בין התאונה לליקוי בברך ימין. * המבקש עתר לבית הדין הארצי בבקשת רשות ערעור, בטענה כי הוועדה לא הייתה מחויבת לדון לעומק בקשר הסיבתי בעת קביעת נכות זמנית. **ניתוח משפטי** 1. **סמכות הוועדה הרפואית לעררים:** * **העיקרון הכללי:** סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע כי הוועדה הרפואית לעררים צריכה לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה". סעיף 119 לחוק מעניק לוועדה סמכות לקבוע דרגת נכות שאינה יציבה (נכות זמנית), אף אם היא עולה על המבחנים שנקבעו בתקנות. * **החידוש המשפטי (או הדגש):** בית הדין הארצי מדגיש כי גם כאשר הוועדה קובעת נכות זמנית, היא **אינה פטורה** מלדון בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה. כלומר, גם אם מדובר בקביעת נכות זמנית, הוועדה עדיין צריכה לבחון האם הפגימה קשורה לתאונה, ובאיזו מידה. העובדה שנקבעה נכות זמנית אינה משחררת את הוועדה מחובה זו. 2. **הקשר הסיבתי בקביעת נכות זמנית:** * **הפסיקה הקיימת:** בית הדין הארצי מפנה לפסיקה קודמת (עב"ל (ארצי) 1193/01 המוסד לביטוח לאומי - היבי) הקובעת כי ועדה רפואית הקובעת נכות זמנית אינה כבולה באופן מוחלט למבחני הנכות הצמיתה, וכי תופעה רווחת היא קביעת אחוזי נכות זמנית גבוהים יחסית, אשר עשויים להשתנות בעת קביעת הנכות הצמיתה. * **הבחנה מחדש (או הבהרה):** בית הדין הארצי מבהיר כי הקביעה בדבר גמישות בקביעת נכות זמנית **אינה מבטלת** את החובה לבחון את הקשר הסיבתי. יש להבחין בין גמישות בקביעת *דרגת* הנכות לבין ההתעלמות *מקיומו* של קשר סיבתי. 3. **דרישת הנימוק:** * **העיקרון הכללי:** החלטות של ועדות רפואיות, ככל החלטות מינהליות, צריכות להיות מנומקות כראוי, על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית ולהתחקות אחר הליך החשיבה של הגוף המחליט. * **החידוש המשפטי (או הדגש):** בהתייחס להחלטת הוועדה במקרה זה ("הוועדה עיינה בתוצאות בדיקות MRI ו-US של כתף ימין ושל שתי הברכיים ומקבלת את הערר וקובעת נכות זמנית בשיעור 60% החל מ-1.2.17 ועד 30.4.17"), בית הדין הארצי קובע כי החלטה זו **אינה מנומקת כנדרש** ואינה מאפשרת הבנה של הלך מחשבתה של הוועדה. זהו חיזוק משמעותי לדרישת הנימוק גם בהחלטות הנוגעות לנכות זמנית. 4. **סמכות לדון בפגימה שלא הוכרה תחילה:** * בית הדין האזורי קבע כי לוועדה הייתה סמכות לדון בפגימה בברך ימין, אף שלא הוכרה תחילה על ידי פקיד התביעות. בית הדין הארצי אינו מתערב בקביעה זו, ובכך מחזק את הפרשנות הרחבה של סמכויות הוועדה הרפואית לעררים, הכוללת בחינת פגימות שאולי לא זכו להכרה מלאה בשלבים מוקדמים יותר. **מסקנה** בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת רשות הערעור. הוא אימץ את קביעתו של בית הדין האזורי כי הוועדה הרפואית לעררים לא פעלה כדין. ההחלטה מדגישה כי **חובת בחינת הקשר הסיבתי בין התאונה לפגימה קיימת גם בעת קביעת נכות זמנית**, ואינה מתבטלת או מצטמצמת כתוצאה מהגמישות המוכרת בקביעת דרגות נכות זמניות. בנוסף, בית הדין הארצי מחזק את דרישת הנימוק להחלטות הוועדה, וקובע כי החלטה חסרת פירוט כפי שהייתה במקרה זה אינה עומדת בדרישות אלו. בכך, ההחלטה משמרת את עקרונות הצדק וההליך ההוגן במסגרת הליכי הביטוח הלאומי.