ת"א 3451-07-13

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישה פסיכולוגית, התובעת, נגד שותפתה העסקית לשעבר, עו"ד, הנתבעת, בעקבות שני מקרים לכאורה של לשון הרע. הפרסום הראשון התרחש במהלך פגישה בה האשים הנתבע את התובע במעילה בכספים מעסקי הנדל"ן המשותפים שלהם. הפרסום השני היה מכתב ששלחה הנתבעת לבא כוחה של התובעת, בו דחתה דרישה לפיצוי בסך 400,000 ₪ וחזרה על האשמות בדבר התנהלות כספית פסולה. בית המשפט קבע כי הפרסום השני אינו מהווה לשון הרע שכן הוא נשלח ישירות לעורך דינו של התובע ומהווה תגובה מותרת למכתב ההתראה. בנוסף, המכתב נופל בגדר הוראות סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המגן על פרסומים שנאמרו במהלך דיונים משפטיים. עם זאת, בית המשפט אישר כי הפרסום הראשון, הדברים שנאמרו במהלך הפגישה, אכן מהווים לשון הרע ולא ניתן לטעון נגדם הגנה. טענות הנתבעת כי התובעת מגייסת כספים קבוצתיים לא הוכחו דין, ותיוג מעשיה כמעילה היה מופרך וחמור. בגין לשון הרע שהוכחה פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך 10,000 ₪. סכום זה שקל את נסיבות המקרה, היעדר נזק כספי מוכח והתנהלות הצדדים. בנוסף, חויב הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.