ת"פ 17787-12-21

תקציר

הנאשם הורשע באיומים ובתקיפת בן זוגם. האישומים הודו והוכחו, מה שמצדיק הכרעת דין באשמה. מהראיות עולה כי במהלך ויכוח בחדר המדרגות של בניין הדירות שלהם, איים הנאשם על המתלוננת בחבלה גופנית, וכן תקף אותם בכך שתפס בחולצתם ודחף אותם. מעשים אלה פגעו בזכותו של המתלונן לחיים מכובדים ובטוחים, כמו גם בשלמות גופו ובשלוות נפשו. עברו הפלילי הקודם של הנאשם, שכלל מספר הרשעות בעבירות אלימות, והעובדה שריצו עונש מאסר על תנאי קודם, היוו גורמים מחמירים במקרה זה. בנוסף, תסקיר שירות המבחן ציין את חוסר התובנה והכחשת העבירה של הנאשם, כמו גם את הסיכון לעבירה חוזרת. תלותה של המתלוננת בנאשם, בשל משק הבית המשותף ומחסום השפה, חידדה אף היא את חומרת המקרה. עם זאת, בית המשפט הכיר במספר נסיבות מקלות. הנאשם לקח אחריות על מעשיהם, חסך זמן יקר בבית המשפט, והביע חרטה. כמו כן נשקלו אופייה הפיזי הקל יחסית של התקיפה, יחד עם מצבו הרפואי וגילו של הנאשם. לאחר שיקול דעת מעמיק, קבע בית המשפט כי העונש ההולם הוא שילוב של מאסר בפועל ועבודות שירות. על הנאשם נגזרו שלושה וחצי חודשי מאסר בפועל, שירוצו כעבודות שירות בארגון יד שרה, ולאחר מכן 6 חודשי מאסר על תנאי בגין כל עבירת אלימות, ו-4 חודשי מאסר על תנאי בגין כל עבירת אלימות. בנוסף, הוטלה התחייבות בסך 5,000 ₪, בתוקף לשלוש שנים, אשר תופעל אם הנאשם יבצע עבירת אלימות כלשהי. בית המשפט הורה גם על ריצוי מצטבר של חלק מעונש המאסר המותנה הקודם. זכות הערעור ניתנה לשני הצדדים, ופסק הדין ניתן בנוכחות הנתבע ובאי כוחם. פסק דין זה נועד לאזן בין צדק להרתעה, תוך העברת מסר ברור בדבר חומרת האלימות במשפחה ומחויבותו של בית המשפט להגנה על הקורבנות.