תו"ב 38189-01-13

תקציר

הכרעת הדין מזכה את נאשמים 1, 3 ו-5 מכל האישומים בכתב האישום. נאשמים 1 ו-3, אף שהיו רשומים כבעלים של חלקת המקרקעין הנדונה, לא היו הבעלים בעת ביצוע העבירה, ועל כן לא ניתן להטיל עליהם אחריות לעבירות בנייה. למרות שנאשם 3 עדיין מחזיק בחלק קטן מהחלקה, חלקו חצוי משאר המקרקעין, ואין להטיל עליו אחריות למעשיו של הבעלים העיקרי, נאשם 2. בנוסף, לא הוגש כתב אישום נגד יתר בעלי הקרקע, דבר המהווה אפליה, והתביעה לא סיפקה הסבר מניח את הדעת להחלטה זו. אשר לנאשם 5, התביעה לא הביאה ראיות הקושרות אותו לביצוע העבירות או לנאשם 4, ועל כן יש לזכות גם אותו. נאשמים 2, 4 ו-6 מורשעים בעבירות המיוחסות להם, למעט קירות האבן, שם זוכו מעבירת הבנייה, אך הורשעו בשימוש בלתי מורשה. הם זוכו גם מהצבת מבנים יבילים במובן של ביצוע עבודות בנייה, אך נמצאו אשמים בשימוש מופרז בקרקע לאחסון מבנים אלה. השופט מדגיש כי התביעה לא ביצעה חקירה יסודית לפני הגשת כתב אישום וכי ראיות חיוניות נחשפו רק במהלך המשפט. בקשתם של נאשמים 1 ו-3 לתשלום הוצאות נדחית, שכן הם עדיין רשומים כבעלי קרקע, ותובע סביר יכול היה להאמין שהם אחראים. עם זאת, בית המשפט מורה לתביעה לשלם לנאשם 5 את הוצאות ההגנה בסך 3,000 ₪. הטיעונים לעונש של נאשמים 2, 4 ו-6 יתקיימו כסדרם.