תמ"ש 13154/04

תקציר

התובע והנתבע היו בני זוג שירשו רכוש במהלך נישואיהם. לאחר גירושיהם, שני הצדדים הגישו תביעות רכוש הדדיות זה נגד זה. התובעת ביקשה לקבוע את זכויותיה ברכוש המשותף שרכשו במהלך נישואיהם ולחלק אותו שווה בשווה, ואילו הנתבע דרש מהתובע פיצוי כספי בסך 650,302 ₪. נקודות המחלוקת העיקריות היו בנוגע להלוואות שלטענת הנתבע נתן לתובע, ההפרשות ההדדיות לחשבון בנק משותף וחלוקת הרכוש המשותף לאחר גירושין. בית המשפט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. נקבע כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהמתנות הכספיות שנתן לתובעת במהלך נישואיהם היו הלוואות שיש להחזירן. באשר לחשבון הבנק המשותף, קיבל בית המשפט את טענת התובעת כי לא הייתה הסכמה ששני הצדדים יתרמו סכומים שווים, וכי תביעת הנתבע להחזר ההפרש בהפרשות שלהם לוקה בחסר. גם משיכות התובעת מהחשבון המשותף לצרכים אישיים נחשבו סבירות ואינן דורשות החזר. כמו כן, בית המשפט קבע כי החזר תשלומי החובה של התובעת למעסיקה מהחשבון המשותף היה כדין ואינו מחייב פיצוי. באשר לחלוקת הרכוש המשותף, חויבה התובעת לשלם לנתבעת מחצית משווי הרכב הרשום על שמה, בהתאם לערכו בעת גירושיהם. כמו כן הונחו הצדדים לחלק את נכסי המטלטלין שרכשו במהלך נישואיהם. בתגובה לתביעת התובע לאיזון משאבים, הורה בית המשפט על איזון מיידי של סך זכויותיהם הפנסיוניות עם סיום העסקתם, או לחילופין תשלום מיידי של 32,615 ₪ על ידי התובעת לנתבעת, כולל הפרשי ריבית והצמדה מיום גירושיהם. עוד נקבע בפסק הדין כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות. ההחלטה הייתה אמורה להתפרסם מבלי לחשוף את זהות הצדדים.