בע"מ 5252/23

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין הסכם ממון שנחתם בין המנוח למשיב. ההסכם קבע הפרדה רכושית מוחלטת על פי העיקרון של "מה ששלי שלי ומה ששלך שלך", החל גם אם הנישואין יסתיימו עקב גירושין או מותו של מי מבני הזוג. המבקשים טענו כי ההסכם מהווה תניית ירושה, המדירה את המשיב מכל זכות בעיזבון המנוח. עם זאת, בתי המשפט קבעו כי הוראות ההסכם אינן סותרות את חוק הירושה, המבטל כל הסכם ירושה שנכרת במהלך חייו של אדם. החוק נועד ליצור הרמוניה בין הסכמי ממון לדיני ירושה, תוך הכרה באוטונומיה של המנוח. פרשנויות המעדיפות את תוקפם של הסכמים על פני בטלותם מיושמות במקרים גבוליים. מאחר שהסכם הממון הגדיר באופן ברור זכויות קנייניות מבלי להוציא את המשיב מהעיזבון, הוא נשמר. פסק הדין מדגיש את הדרישה לקיים הוראות חוק הירושה הפורמלי ומציין כי בית המשפט אינו יכול ליצור צוואה עבור המנוח. בהיעדר בקשה פורמלית להוצאות, פסק הדין דוחה את הבקשה ללא צווים בדבר הוצאות.