המ"ש 1312-07-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש למשפט מאוחר לפי סעיפים 229(ה) ו-230 לחוק. המבקש לא סיפק כל הצדקה להחמצת המועד האחרון ולא העלה נימוקים מיוחדים לקבלתם. על פי הפסיקה הישראלית, הארכת מועד למשפט תינתן רק אם המבקש לא היה מודע לכך שתלוי ועומד נגדו כתב אישום – מה שאין כן כאן. הואיל והדו"ח נמסר למבקש כדין, בית המשפט אינו רואה סיבה לסטות מהמועד שנקבע. בנוסף, טענת המבקש כי אדם אחר שילם את הקנס ללא ידיעתו היא טענה נפוצה ואינה מצדיקה הארכה, מה גם שהמבקש ידע על הדו"ח. הרשעתו של המבקש היא כעת סופית, ואין לו עוד זכות לעתור לביטול הדו"ח או לערער על הרשעתו. החלטה זו לוקחת בחשבון גם את האינטרס הציבורי ואת הצורך להימנע מניצול פוטנציאלי לרעה של מערכת המשפט. כפירתו של המבקש בעבירה אינה עילה מספקת לביטולו, והוא לא סיפק כל הצדקה להיעדרותו ולא הוכיח סיכון לעיוות דין. לפיכך, הבקשה למשפט מאוחר נדחית, וההרשעה הקיימת עומדת בעינה.